החלטה בתיק בש"א 1803/05

1.        האם ראוי להושיט למבקשת, הנושה במשיב 1 ביותר משני מיליארד דולר- ארה"ב על פי פסק חוץ שמבוקשת אכיפתו, סעדים זמניים, שעניינם בתפיסת יאכטה הרשומה על שם המשיבה 2? זוהי השאלה הצריכה הכרעה בבקשה שלפני.

           רקע עובדתי ודיוני

2.        המבקשת היא חברה זרה המאוגדת כדין במדינת דלוור בארה"ב, ומצויה בבעלות  תאגיד התקשורת MOTOROLA INC. המשיב 1 ("המשיב") הנו אזרח תורכיה, אשר על פי פסק דין של בית המשפט הפדרלי בניו-יורק חייב לשלם למבקשת סכום של למעלה משני מיליארד דולר-ארה"ב. המשיבה 2 ("המשיבה") היא חברה פרטית המואגדת באי Guernsey. על שמה של המשיבה 2 רשומה מאז ראשית שנות ה-90 היאכטה Be Mine, נשוא בקשה זו, העוגנת כיום בנמל העיר אילת ("היאכטה"). עד לשנת 2001 הוחזק עיקר מניותיה של המשיבה על ידי המשיב. בשנת 2001 העביר  המשיב את מניותיו למקורבו, ומספר חודשים לאחר מכן העביר המקורב את המניות לאשת המשיב, הגב' Alara Kocibey. נכון לעת הזו מוחזקות, אפוא, מניות המשיבה על ידי אשת המשיב.

3.        ביום 28.1.02 הגישו המבקשת וחברת Nokiaנגד המשיב תביעה כספית בגין הונאה שבצע כלפיהן. ביום 31.7.03 קיבל בית המשפט הפדראלי בניו-יורק את התביעה וחייב את המשיב לשלם למבקשת סכום של 2,132,896,905.66$. פסק הדין כולל ממצאים חמורים בדבר מעשי הונאה שביצע המשיב כלפי המבקשת. בין היתר קובע פסק הדין, כי כספים שהועברו למשיב על ידי המבקשת למטרות השקעה במיזם משותף נלקחו על ידי המשיב לכיסו הפרטי, תוך מסירת דיווחים כוזבים למבקשת. פסק דינו של בית המשפט הפדראלי אושר בעיקרו ביום 22.10.04 על ידי בית המשפט הפדראלי לערעורים. בקשת רשות ערעור נדחתה בידי בית המשפט העליון של ארצות הברית ביום 16.5.05. פסק הדין האמריקאי ("פסק החוץ") הפך, אפוא, לחלוט.

4.        בד בבד עם הגשת התביעה בארצות הברית נקטה המבקשת בבתי משפט שונים ברחבי העולם בהליכים לתפיסת נכסיהם של המשיב ובני משפחתו, אשר תכליתם לאפשר למבקשת לגבות מהמשיב את חובה. במסגרת הליכים אלו פתחה המבקשת, בין היתר, בהליכים באי Gurensey, שבו מואגדת המשיבה. ביום 14.11.02 ניתן בבית המשפט של Gurenseyצו זמני, המורה למשיבה לתת תצהיר באשר למיקומה המדויק של היאכטה ולהימנע מכל דיספוזיציה בה. ביום 20.12.02 ניתן כנגד המשיב צו בגין ביזיון בית המשפט של Gurensey, לאחר שלא התייצב לחקירה אודות מצב נכסיו. ולבסוף, ביום 8.7.05 ניתן בבית המשפט באי Gurenseyצו זמני, האוסר על המשיבה להוציא את היאכטה מנמל העיר אילת. דיון נוסף בעניין זה נקבע ליום 19.10.05. יושם לב, כי צווים אחרונים אלה ניתנו נגד המשיבה למרות שאינה צד לפסק החוץ, ולמרות שמניותיה מוחזקות למן שנת 2001 על ידי אשת המשיב ולא על ידי המשיב. רואים אנו, כי לבקשת המבקשת היה בית המשפט של האי Gurenseyמוכן לכאורה להתעלם מהעברת מניותיו של המשיב במשיבה ובהמשך לכך, אף ראה להרים את מסך ההתאגדות, החוצץ בין המשיבה לבין המשיב. למשמעותו של נתון זה נחזור בהמשך.

5.        עובר להגשת הבקשה שלפני איתרה המבקשת את היאכטה בנמל אילת. הגעתה של היאכטה לאילת וניסיונותיה חובקי העולם של המבקשת לממש את פסק החוץ ולגבות מהמשיב את חובה, הביאוה לפתחו של בית המשפט בישראל. בקשתה דנן של המבקשת לסעדים זמניים מוגשת כחלק מהליך עיקרי (ה"פ 4190/05), שבו עותרת המבקשת להצהיר, כי פסק החוץ אכיף בישראל בהתאם להוראות החוק לאכיפת פסקי חוץ, תשי"ח- 1958 ("חוק אכיפת פסקי חוץ"), וכי ניתן לממשו לא רק כלפי המשיב, אלא גם כלפי המשיבה. טענותיה של המבקשת מורכבות משני ראשים: מצד אחד נטען על ידה, כי התנאים המפורטים בחוק אכיפת פסקי חוץ התקיימו במלואם. מצד שני נטען, כי יש לאפשר למבקשת לממש את פסק החוץ ולהיפרע מהמשיב בדרך של תפיסת היאכטה הרשומה על שם המשיבה. באשר לראש התביעה השני מזמינה המבקשת את בית המשפט לנקוט במהלך דו-שלבי: בשלב ראשון יש, לטענת המבקשת, להצהיר על בטלות העברת מניותיו של המשיב במשיבה לידי רעייתו, שכן מדובר בהעברה פיקטיבית שמטרתה אינה אלא לאפשר למשיב להתחמק מפירעון חובו; בהמשך לכך ובשלב שני, יש להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין המשיב לבין המשיבה. כדי למנוע את הברחת היאכטה עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי עותרת המבקשת לשורת סעדים זמניים: מינוי כונס נכסים זמני ליאכטה על פי תקנה 387ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"); צו מניעה זמני כנגד המשיבים 1-2 להגבלת השימוש ביאכטה לפי תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן צו זמני המורה למשיבים הפורמאלים 3-4 שלא לאפשר ביצוע כל פעולה ביאכטה ובכלל זאת יציאתה ממקום עגינתו הנוכחי.

6.        המשיבה מתנגדת לבקשה. טענותיה מתמקדות בעיקרן בראשן השני דלעיל של טענות המבקשת, העוסק באפשרות מימושו של פסק החוץ כלפי המשיבה. בהקשר זה פרשה המשיבה יריעת מחלוקת רחבה. לטענתה, לא זו בלבד שלבית המשפט בישראל אין סמכות בינלאומית לדון בתובענה נגדה, אלא שזו אף משוללת עילה. המשיבה עצמה, כך נטען, אינה צד לפסק החוץ ולא ניתן לנקוט נגדה בהליכים לפי חוק אכיפת פסקי חוץ. אף אין עילה להרים את המסך בינה לבין המשיב. מאזן הנוחות נוטה לעברה ואין הצדקה ליתן נגדה סעדים זמניים. ואם בכך לא די, הרי המבקשת אף העלימה מבית המשפט מידע מהותי וידיה אינן נקיות. נפנה ונבחן את טענות המשיבה ותחילה, את אלה שעניינן בסוגיית הסמכות הבינלאומית לדון בתובענה.   

           סמכות בינלאומית

7.        המבקשת טוענת, כי מקום בירורה הראוי של שאלת הסמכות הבינלאומית הנו במסגרת הדיון בתיק העיקרי ולא במסגרת דיון בסעדים זמניים. לחילופין טוענת המבקשת, כי המצאת כתבי בי-דין לקברניט היאכטה ("הקברניט") מקנה לבית המשפט סמכות בינלאומית, שכן הקברניט הנו "מורשה" של המשיבה לקבלת כתבי בי-דין וכך גם הציג עצמו במהלך הדיון המשפטי. לחילופין נטען על ידי המבקשת, כי ניתן היה להמציא את מסמכי בי-דין למשיבה באמצעות הקברניט מכוחה של תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי.

8.        המשיבה טוענת מנגד, כי הקברניט הנו "מחזיק" היאכטה בלבד ואינו מורשה של המשיבה לקבלת כתבי בי-דין. אשר לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי נטען, כי תנאיה אינם מתקיימים בענייננו, שכן אין מדובר כלל ועיקר בתובענה בעניין "עסק או עבודה", אלא בתובענה לאכיפת פסק חוץ. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי ההליך אף אינו עומד במבחני תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן המשיבה אינה צד לפסק החוץ ואין כל זיקה בין הסכסוך לבין מדינת ישראל.

9.        אקדים ואומר, כי אין בידי לקבל את טענת המבקשת, שלפיה יש לדחות את העיסוק בשאלת הסמכות הבינלאומית לדיון בתיק העיקרי. מתן סעד זמני עלול לפגוע בזכויותיו של נתבע שעדיין לא ניתן נגדו פסק דין. כאשר גלוי על פניו שבית המשפט לא יוכל להוציא מלפניו פסק דין מחמת חוסר סמכות, אין מקום לפגוע בזכויות הנתבע על ידי מתן סעד זמני. נוכח חוסר תכליתו של ההליך העיקרי, לא תשרת פגיעה כזו כל תכלית ראויה. אלא שמצד שני נראה, כי בשלב זה של הדיון אין צורך לקבוע מסמרות בסוגיית הסמכות הבינלאומית, שכן ראוי להסתפק בקיומה של "סמכות לכאורה", וזאת בדומה לאמת המידה הראייתית המפורטת בתקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה לגבי כל יתר התנאים הנוגעים להושטת סעד זמני. קיומו של ספק או העדר הכרעה בשאלת הסמכות הבינלאומית לא יהוו, אפוא, כשלעצמם, טעם להימנעות ממתן הסעד הזמני, כל עוד ניתן לקבוע את קיומה של "סמכות לכאורה". ראו והשוו: ע"א 464/65 קורט ואירנה אונגר נ' פריס ישראל סרטים ואח', פ"ד כ (3) 6, 22; רע"א

04/ 11368 למיט אחזקות בע"מ נ' מנשה ח. אלישר בע"מ(טרם פורסם); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי,מהדורה שביעית, תשנ"ה, 578-577.

10.      האם עלה, אפוא, בידי המבקשת להראות לכאורה, כי בית המשפט בישראל מוסמך לדון בתובענה נגד המשיבה מבחינת הסמכות הבינלאומית?

           יש לדחות את טענתה הראשונה של המבקשת, שלפיה מהווה הקברניט "מורשה" כללי של המשיבה לקבלת כתבי דין. כנדבך מרכזי בטענתה דנן של המבקשת משמש דבר התייצבותו של הקברניט לדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 24.5.05, לאחר מתן הצווים הארעיים. דא עקא, מהלך הדברים בישיבה זו מלמד, כי אין בו כדי לבסס את היותו של הקברניט "מורשה" מטעם המשיבה לקבלת כתבי בי-דין. ראשית, הקברניט ציין בדיון, כי התייצב בבית המשפט רק משום ש"אחת המזכירות ביקשה ממני להגיע לבית המשפט ולבקש ארכה". שנית, הקברניט והמשיבה לא היו מיוצגים באותו דיון. הדיון התנהל בעיקרו באורח לא פורמאלי והודגש במהלכו מפורשות, כי כל הצדדים שומרים על טענותיהם וזכויותיהם (ראו סעיף 7 להחלטה שסיכמה את הדיון). במצב דברים זה, התייצבותו של הקברניט לדיון, כמו גם מסירתם הפיזית של מסמכי בי-דין לידיו, אינם הופכים אותו, בבחינת יש מאין, למורשה כללי להמצאת מסמכי בי-דין עבור המשיבה.

11.      לא נותרה אלא טענתה החלופית של המבקשת, כי המצאת מסמכי בי-דין למשיבה, באמצעות הקברניט, אפשרית לכאורה מכוחה של תקנה 482 לתקנות סדר האזרחי. נפנה ונבחן טענה זו ביתר פירוט.

           וזו לשונה של תקנה 482:

482. המצאה למורשה בהנהלת עסקים

(א) הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.

(ב) לעניין תקנה זו, רואים קברניט של אנייה כמורשהו של בעל האנייה או של שוכרה.